שייט תעלות בעמק הלואר

בעצלתיים אנחנו שטים והדרך שקטה וירוקה, גלגלי חציר מסודרים פזורים על מרבדי דשא ירוקים, פרות לבנות ודשנות רובצות בדרך, טירות שלובות בעמק אנחנו שטים בתוך גלויה

גשר ארוך של 600 מטר מעל לנהר הלואר - Briare

בחודשיים האחרונים לא היה רגע אחד שבו לא חלמנו על רוגע ועל שקט, מה בסך הכל רצינו ? בטחון ושלווה.

היו לי תוכניות לחגוג את יום הנישואין בחו"ל כמו בכל שנה, אבל, השנה, חגגנו 40 שנות נישואין והחלטנו לקיים את החופשה עם כל המשפחה, הילדים והנכדים. היעד שבחרנו, שייט תעלות בעמק הלואר ולסיום ביקור ביורודיסני, קינוח מתוק לנכדים.

בהכנות לטיול מהסוג הזה אתה לא מרשה לעצמך להיות ספונטני, אין אפשרות להשאיר שום פרט ליד המקרה, הכל הוזמן ושולם מראש, אבל, אנחנו מתכננים ויש מישהו שמחליט אחרת. בתחילת יולי אנחנו אורזים עצמנו לטיול בצליל צורם של אזעקות, בין מבזקי החדשות של הלחימה בעזה וכתבות מאיימות על הפגנות אנטישמיות באירופה. התחושה הראשונה שמלווה אותך לשדה התעופה היא שאין לך חשק לנסוע, לא בא לך, רקשאתה מתנחם ואומר, לפחות כולנו ביחד.

טיסת אל על 323 נוחתת בפריס בשעות הבוקר, עולים לרכב המשפחתי הגדול ששכרנו ואנחנו בדרכנו ל Chatillon-sur-Loire נקודת המוצא בה הסירה ממתינה לנו. גשם קל מלווה את נסיעתנו ושוטף את אבק יום האתמול ומעניק חיים לכל הירוק העמוק, כל כך עמוק עד שהמוח שלנו בתוך דקות ספורות מתרגם את הצבע הירוק לתחושות שהזדקקנו להם כל כך, הרפיה של השרירים והעצבים, ניקוי האנרגיות מכל הרעלים ותחושה של איזון שלווה ואנרגיה טובה.

ועכשיו שאנחנו רגועים וקיבלנו את הסירה, המשפחה מתחלקת לשני צוותים, צוות אחד מקבל הדרכה על מסלול השיט, הנהיגה ותפעול והצוות השני יוצא לקניות בסופרמרקט המקומי ומבין מיד שבסיום השיט הזה כולנו ב Over weight רק שיש נחמה קטנה מכיוון שזו לא חופשת בטן גב, זו חופשה פעילה מאוד ומי שטוען שתל אביבי זה מפונק, אז זו ההזדמנות שלי להפריך טענה זו, זה היה שיט שכל שבט ב"צופים" היה גאה בחניכיו.

לעת ערב, מעט לפני השקיעה אנחנו מתחילים להפליג מהמרינה של Shatillon – sur-Loir הסירה נעה לאט לאט , ההרגשה כאילו ואתה צופה בסרט בתנועת Slow motion, אנחנו שומעים את אדוות הגלים מתנועת הסירה שחותכת את המים ואת רחש צמרות העצים....ששש שקט..., דממה מהסוג שאתה הולך בה לאיבוד ולפתע אנחנו מבחינים ב Locker (המעבר דרך תאי השייט) שלמולנו והוא סגור, לא שמנו לב שהשעה 7 וכי ובהדרכה מסרו לנו שבשעה זו המעברים סגורים עד למחרת בבוקר.

אורות רכים של סירות בין העצים ולאורך הגדה מסמנים לנו שאנחנו צריכים לעגון לחניית לילה.

אנחנו מתקרבים בזהירות לגדה וחלוקת התפקידים מתבצעת מאליה כאילו והיינו במכינה לשייטים; אחד זורק חבל מהסיפון לזה שממתין על הדשא, בעוד השני מושך את החבל, השלישי תוקע יתד עם פטיש וביחד מושכים את החבל וקושרים אותו ליתד שמקבעת את הסירה למקומה.

מים חמים מחליקים על הגוף, ממיסים את כל העומס של היום הראשון, ההרגשה כל כך נעימה על אף שחדר הרחצה צר, וניתן רק לעמוד בו. בסירה שני חדרי רחצה ואנחנו מתקלחים בשיטת הסרט הנע ובאופן זריז על מנת שהמים החמים יספיקו לכולם.

עיני ממצמצות קלות למול חוטי שמש דקיקים החודרים דרך חריצי הוילון שמלטפים את פניי בחום, מזכירות לי בוקר חדש ורואה את הנכד הקטן שלנו, עדיין ישן לצידי, אני קמה במרץ מצפה ליום מלא חוויות חדשות.

כשספל תה בידנו ופרוסת בגט מרוחה בחמאה וקונפיטורה של דובדבנים מתוקה ומגיעים לאחר דקות קצרות של שיט לאתגר ה Locker העומד לפנינו. מהו Locker (תא-שיט)?

קטע נתיב שיט החסום בשערים ומשמש להעלאה והורדה של מפלס המים לתועלת כלי השיט המבקשים לעבור בו למרות הבדלי גובה בין שני צדדיו.

תא-שיט כולל שני שערים המותקנים במרחק מה זה מזה ותוחמים קטע מנתיב המים. כאשר הסירה נכנסת לתוך התא, השער התחתון נסגר מאחוריו ומים מוזרמים אל התא דרך פתחים בשער העליון. כשמפלס המים בתא שווה למפלס המים בקטע העליון, השער העליון נפתח והסירה ממשיכה בדרכה.

אחרי מעבר של פעמיים ב Locker אנחנו מבינים את הפרינציפ, אנחנו צופרים לשומר שבדרך כלל גם מתגורר בבית מטופח שעל שפת הגדה ושמוקף פרחים בכל הצבעים, “בונו'ור מיסיי", מפעילים את נוהל קשירת הסירה עד להשוואת גובה המים, אומרים "מרסי" ומנפנפים לשלום. בעצלתיים אנחנו שטים והדרך שקטה וירוקה, גלגלי חציר מסודרים פזורים על מרבדי דשא ירוקים, פרות לבנות ודשנות רובצות בדרך, טירות שלובות בעמק אנחנו שטים בתוך גלויה דרך Montigny, Saint Satur ועוצרים בפינת חמד מוצלת להפסקת צהריים. בזמן שאני והבן שלי שוקדים על הכנת הכנת פטוצ׳יני עם מגוון פטריות ולצד זה אסקלופ ברוטב יין, שניים יצאו לרכיבת אופניים בשבילי השדות, ויש אחד שתמיד מנמנם, חולם על כך שבעוד זמן קצר נשב על הסיפון ונגרגר בהנאה את הארוחה.

באוירה כזו חולפים להם הימים זמן איכות נדיר של כל המשפחה, אני מלמדת את הנכד שלנו בן ה 8 לצלם במצלמה עם חצובה, והנכד בן ה 16 משיט את הסירה וכולנו נדהמים מיכולת השליטה והניווט שלו. ב Belleville-sur-Loire אנחנו מנצלים את שעות אחר הצהריים להפסקת קפה וחטאים מתוקים; טארטלטים פריכים במילוי עשיר של קרם פטיסייר ופירות יער אדומים, אמא ברווזה מגיחה מהשיחים, אחריה בשורה עורפית מצטרפים הגוזלים שלה וכולם נהנים מהפירורים. בזמן שאנחנו מתענגים על כל ביס אנחנו גם דואגים להטענת חשמל ומילוי מים בסירה, איזון מושלם בין עשייה ובטלה.

מתישהו אנחנו עוגנים ב Sancerre , עיירה מימי הבינים הנושאת את התואר "מלך הגבעה", הכרמים האינסופיים של גפנים מענבי סובניון בלאן חובקים את העיר שיושבת על גבעה, Sancerre עדיין מחזיקה בתואר זה בשל המוניטין החזק וההיסטורי שלה בייצור יין. בטיול רגלי בין סמטאות בתי אבן עתיקים מאוד, אתה יכול לראות את עשבי הבר צומחים בין קירות האבן, ריח היינות מיקבי הבוטיק המשפחתיים גורמים לנו מעט סחרחורת, עודנו מהלכים בין שבילי הכרמים אני מרגישה שמישהו מחזיק לי את היד, "סבתא, לאן ממשיכים מכאן? " עכשיו אני מבינה שצריך לחזור למציאות.

גשם קל שוטף את הלחות, השמים מתאפרים בקשת צבעונית לכמה דקות והטמפרטורה מעט יורדת, שעון הטבע רומז לך שהגיע זמן מקלחות וארוחת ערב, זה הזמן לפתוח על הסיפון את Sancerre Blanc לפרוס את הקממבר, הברי, סנט מור והרוקפור למרוח חמאה על פרוסת בגט ולהציף את החוויות. מישהו מסמן לי ששעת חצות עברה כבר מזמן ומחר מחכה לנו יום ארוך.

את גולת הכותרת של מסלול השיט השארנו ליום האחרון בביקור בעיירה Briare ופרסומה הרב שלה הוא בגשר התעלה, הגשר נבנה ב 1896 על ידי המהנדס גוסטב אייפל המפורסם והואנמתח מעל לנהר הלואר ולאורכו טיילת המעוטרת בפנסים, בסגנון "אר-נובו", ברוח התקופה. צמד עמודים דקורטיביים מפארים את הכניסות לגשר, הסירה חותכת את המים לאורך הגשר המרשים ביופיו ובעוצמת הפלדה שלו, מסביב צריחי טירות עתיקות וכולן טובלות בנוף ירוק, ההולכים על הטיילת ורוכבי האופניים מנופפים לשלום, המחזה כל כך אלגנטי ומלכותי.

עכשיו שאקרא לנכדיי לפני השינה את "היה היתה פעם נסיכה יפה שהתגוררה במגדל.... " וליד, סוכת כרמים מוצלת צופה לעמק, ובכרם נח לו בוטיק של גלידה ושוקולד וגר שם שוקולטייר ובת זוגו מממ…..מה זה היה Delicieux, והשאיר טעם של עוד... אדע כי בעולם הזה יש עדיין אגדות

אני אשוב לשוט, באיטליה אנגליה או בהולנד, אבל, את היעד הבא יבחרו הנכדים.