Bienvenido a Madrid

חוויות סופ״ש במדריד ששיא הביקור משחק ה״קלסיקו״, מדריד - ברצלונה

יש שיגידו שהיא יהלום מלוטש, יש שיכנו אותה היפיפייה הנרדמת, מלחמת האזרחים בספרד החלה ביולי 1936 והסתיימה רשמית ב 1 באפריל 1939 המלחמה הייתה תוצאה של הבדלים פוליטיים ותרבותיים, המחשבה על הסיבות שהציתו מלחמה זו, מבעיתה, נקודה למחשבה...

שנתיים ו 36 שבועות של מאבק שהיה אחד מהאכזריים שהתרחשו על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם הראשונה, ודור שלם של ספרדים אבד בו.

שיעור היסטוריה, היה השיעור לו חיכיתי תמיד בקוצר רוח, והפרק הזה לא נכלל בתוכנית הלימודים, שהרי הזכרתי שרשמית המלחמה הסתיימה 16 שנים לפני שנולדתי, עוד לא הספיקו לשכתב את הפרק הזה ואת תוצאותיה של המלחמה הזו.

לראשונה נחשפתי לאירוע זה של ההיסטוריה כשקראתי את הרומן המופלא שכתב ארנסט המינגווי, ״למי צלצלו הפעמונים״. הרומן מספר את סיפורו של אמריקאי צעיר מהבריגדות הבינלאומיות שסופח ליחידת גרילה בהרי ספרד, סיפור אודות נאמנות ואומץ, אהבה ותבוסה ומותו הטרגי של אידאל. המינגווי היטיב כל כך לכתוב את הרומן הזה מכיוון שבאותה התקופה הוא סיקר את המלחמה כעיתונאי והצליח ליצור רומן שהוא בעת ובעונה אחת נדיר ויפה, אך גם פראי ועצמתי, מרגש וגם חכם., הספר הותיר בי רושם כל כך עמוק שלאחר זמן קצר ביותר מצאתי את עצמי מחזיקה בידי את הרומן ההיסטורי של ויקטוריה היסלוף, The Return, (״הריקוד של סוניה״). רומן על חיים שלמים שהתנפצו לרסיסים דרך סיפורה של משפחת רמירז שבגרנדה עם פרוץ מלחמת האזרחים בקיץ 1936, בסיום הרומן אני נותרת עם ההרגשה שאני מכירה את כל בני משפחת רמרז, הרבה יותר מהשכנים הסמוכים לדירתי, את מרסדס רקדנית הפלמנקו, אחיה איגנסיו, טוריאדור צעיר ואמילוי לוחם רפובליקאי, ברומן שלובים תיאורים מזעזעים על העינויים הרבים שהוא חווה על ידי הכוחות הלאומנים.

״חמנויות עיוורות״ יצירת המופת של אלברטו מנדז מפליא לתאר את מלחמת האזרחים, ״הפרה החולה גועה וגועה, והיא אינה נותנת עוד חלב. אינני מעז להרוג אותה עדיין מפני שצריך שייווצרו מצבורי שלג כדי לשמר אותה. עץ יש די והותר, ואת הפרה האחרת אצליח להזין בעשבים שאשלוף מתחת לשלג. רק העיפרון מדאיג אותי. יש לי עפרון אחד, ואני רוצה לכתוב את כל מה שנחוץ כדי שמי שימצא אותנו באביב, ידע אילו מתים מצא.״

כתב היד זה נמצא בשנת 1940 בסוכת רועים שבמרומי סומידו.

החברה הספרדית נותרה שסועה ומחולקת, והייתה נתונה במשך שנים רבות לדיקטטורה פשיסטית ושמרנית, שבה נשללו זכויות אזרח בסיסיות למשך שנים רבות עד למותו של פרנקו ב 1975

ספרד נזקקה לשנים רבות על מנת להתאושש מנזקי המלחמה, יד אומן עשתה רסטורציה מדהימה והצליחה למלא את הסדקים, לחבר את השברים ולהשיב לה את יופייה.

באוקטובר האחרון חגגתי לבעלי יום הולדת ונסענו למדריד לצפות "בסופר קלאסיקו", אירוע הכדורגל מהנחשבים ביותר לאוהבי הספורט, "הזדמנות לבקר במדריד, אף פעם לא הקדשנו לה תקציב" אמרתי מסרתי לבעלי ומסרתי לו את מעטפת המתנה. כמו תמיד, הכנתי שיעורי בית, דירגתי בין 5-3 כוכבים את המקומות שאני מעוניינת לבקר בהם ובשעת לילה מאוחרת כשאני בחצי עין תורנית נחתנו בבית המלון שבחרתי בקפידה במרכז מדריד (ארמון קטן מהמאה ה 19 שהוסב למלון בוטיק), המעצב Lázaro Rosa Violán הפיח רוח חיים חדשה בארמון הזה, יצירת אומנות.

הבוקר האיר לנו פנים, השמש חמימה, זרקנו על הכתפיים את הסודר, ויצאנו לפגוש את "הנסיכה". מגג האוטובוס הפתוח כבר הבחנו בכיכרות המרשימות שמעטרות אותה והן רבות :פלאסה מאיור, פלאסה דה אוריינטה, נפטון וקולון, פלאסה סיבלס פלאסה די ספניה....ועוד רבות ויפות. אנחנו יורדים בתחנתנו הראשונה ב Plaza de Oriente לבקר בארמון המלכותי - Palacio Real שנבנה במהלך המאות ה-18 וה-19 זהו ביתם הרשמי של משפחת המלוכה הספרדית , בימינו הם נמצאים בארמון זה רק למטרת חגיגות עממיות.

מבנה הארמון מרשים, והוא אחד מהמבנים הגדולים והעשירים באירופה. ארמון, כמו בארמון, הקירות מעוצבים בשטיחי קיר מעשה ידי אומן בחלקם תלויים פורטרטים מרשימים של הציירים גויה וולסקז, התהלכתי בזהירות בינות החדרים והבחנתי שכל חדר היה מעוצב בצבע שונה, חדר אדום, חדר סגול, ירוק וחרדלי...משטיחי הקיר, הטקסטיל ועד לחפצי האומנות יקרי ערך , כל חדר לבש בהרמוניה מושלמת את קשת הגוונים הנלווים לצבע השולט בו. ציורי התקרה באולם כס המלכות, היכל הנשפים חדר האוכל החגיגי שערוך לעשרות איש עם כלי כסף וחדר החרסינה , היו עוצרי נשימה, האולם האחרון בו ביקרנו לפני הביקור במוזיאון הנשקיה המלכותי היה האולם בו התארחו שמיר וערפאת וראשי ממשלות רבים בוועידת השלום של מדריד.

הרגליים מחפשות מקום לנוח ואין טבעי יותר מאשר הגנים של הארמון, , מצפון, גני סבאטיני המעוצבים בסגנון ניאו קלאסי וממערב Campo del Moro

ב Café de Oriente הצופה על בית המלוכה מוותיקי הבארים ו "המוסד" של תושבי מדריד אנחנו יושבים על כוס בירה וכמה צלחות טאפס "תופסים ראש" לקראת הערב החושני שאנחנו מצפים לו.

בר קטן, כמעט אפלולי, רק קיר הכניסה המעוטר בתמונות של כוכבי הוליווד שביקרו במקום מספר לנו שהגענו ל"מקדש" הפלמנקו "קוראל דה לה מורריה" (Corral de la Morería).

נרות קטנים מאירים את השולחנות וקרן אור אחת ממוקדת על הבמה מאירה את תשומת הלב ומעירה את כל התחושות שעד לפני רגע היו רגועות, כפות הידיים מוחאות בקצב איטי ואחיד, הרגל הארוכה מקישה באותו הקצב על רצפת העץ, הגב החטוב מתארך והאגן נע מצד לצד מעלה ומטה הידיים מתארכות למעלה הקצב מתגבר כפות הידיים מסתובבות רוצות לאמר משהו הרמוניה מלאה של הגוף העקב פוגש שוב את רצפת העץ בעוצמה בקצב מטורף , מיתרי הגיטרה מלווים את הקול השרוט והמחוספס מגבירים את בעירת התשוקה ומלהיטים את הסערה שמתחוללת בנשמה, קצב תיפוף העקבים מתגבר, הפנים חתומות, כל תו מתוח, העיניים מבריקות נעוצות בקהל עוד שלוש, ארבע, חמש נקישות ו- Zapateado, רקיעה אחרונה חזקה, הגוף כפסל מוצק כל ריקוד והסיפור שלו Historia de Vida ,Historia de un Amor

השבת הפתיעה אותנו בשמש חמימה ואנחנו ממהרים לבקר במרכז לאומנות ריינה סופיה – מוזיאון לאומנות בת זמננו, מרחבת המוזיאון אנחנו מתרשמים מהארכיטקטורה ההדורה שלו – חלק זה תוכנן על ידי אדריכל ארמון המלוכה, סבאטיני, ובחזית נוספו לו מעליות שקופות מודרניות.

במוזיאון מוצגות תערוכות המציגות אמנות בת זמננו שכוללות מיצגים מתחום המוסיקה וידאו והעיצוב.

"גרניקה", יצירתו המפורסמת של פיקאסו משנת 1937 אחת מהיצירות החשובות של המאה העשרים, ציור ענק ממדים בשחור-לבן שצויר בשמן, פיקאסו ראה תצלומים בעיתון בשחור ולבן של האירוע הטרגי של הפצצת העיירה הבאסקית גרניקה, ב-26 באפריל 1937, בזמן מלחמת האזרחים בספרד, על ידי הנאצים, פצצה שגבתה כ-1,600 הרוגים ועוד אלפי פצועים ופיקאסו החליט להגיב עליו באמצעות יצירה שתייצג לא רק את המקרה עצמו אלא תעורר את תחושות הכאב והסבל המשותפות לכל המלחמות. הוא שאף להראות באמצעותה את זוועות המלחמה ואת האיום שבחורבן.

אנחנו עוזבים את המוזיאון ומה שבא לך עכשיו זה להרגיע קצת את הנשמה ובאופן הטבעי ביותר אנחנו מוצאים עצמנו צועדים לכיוון הגן הבוטני שנמצא ב .Plaza Murillo הגן ומוצל ושליו, אלפי השיחים והצמחים השונים המעטרים אותו כמו פלסטר גדול ונעים המרגיעים את השריטות שנגרמו לך מרשמי המוזיאון, אילולא דחק בנו הזמן להספיק ולהגיע בזמן לאצטדיון סנטיאגו ברנבאו היינו נשארים זמן רב יותר.

המונית המתינה לנו בפתח המלון, אנחנו בדרך לצפות באחד האירועים הספורטיביים הנחשבים ביותר ובמיוחד בספרד - שני הסמלים הגאים של ספרד, FCB ברצלונה ו CF ריאל מדריד במשחק הכדורגל "סופר קלאסיקו" , Leo M…essi מכריז הכרוז והאצטדיון רועד, תחושה של רעידת אדמה 3.5 בסולם ריכטר, Cristiano R……onaldo שאגות של אלפי אוהדים נדמה לרגע שאני במנהרת הזמן, 80 לספירה, כמו חווה התלהבות של קהל צופה בהופעה של גלדיאטורים בקולוסאום, ההמון עוקב בהתלהבות במתח, קצב המשחק גובר, Rapido Rapido" יותר מהר רונלדו", Adelante" מסי, קדימה"... המשחק מסתיים בתוצאה 3 מדריד : 1 ברצלונה

כמו הכוכבים כך אוהדי הקבוצות ספורטיבים עוזבים את האצטדיון באלגנטיות אין רמז לאכזבה של של הקטלונים, הם עדיין זוכרים בהמון גאווה וכבוד את המשפט של מזכיר מועדון ברצלונה לפני 76 שנה, "לפניך עומד מקדש המוקדש לספורט ולתרבות הגוף. כיבדנו אותו במהלך המלחמה, וכעת ההחלטה מה לעשות אתו נמצאת בידך", המשפט שמנע מכוחותיו של פרנקו בשנת 1939 להרוס את האצטדיון של ברצלונה (לס קורטס) ולהפוך אותו לבסיס צבאי.

בהרגשת חוויה יוצאת דופן אנחנו מפלסים דרכנו בין ההמון, עושים את דרכנו ברגל למרכז העיר, קולות ההמון נשמעים עכשיו רחוקים מאוד. לאורך הגנים של Plaza de Oriente מול ארמון המלוכה, רוח קרירה השירה עלי שלכת צהובים על ספסל ועל כתפיו של איש שבע ימים ואולי גם שבע קרבות, מה שבטוח, שהוא וחבריו היו אלו שנשקו לנסיכה והעירו אותה מתרדמתה.